<h1>ספר החינוך מצוה י"ג</h1>
<h2>דף צו.</h2>
שלא נאכיל מן הפסח לישראל משומד, שנאמר [שמות י"ב] כל בן נכר לא יאכל בו, ובא הפירוש עליו בן ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים, וכן תרגם אונקלוס. משרשי מצוה זו כמה שכתוב בשחיטתו, לזכור ניסי מצרים, ועל כן ראוי שלא יאכל בו משומד, שאנו עושין אותו לאות וכן לזכרון שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה ונכנסנו בברית התורה והאמונה, אין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא הפך מזה שיצא מן הכלל וכפר באמונה. ועל כיוצא בזה נאמר בתלמוד לפעמים סברא הוא, כלומר ואין צריך ראיה אחרת. ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן הבית שיש שם פסח. ועובר עליה והמאכיל ממנו לבן נכר עובר על לאו. ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה.
